החלטה בתיק רע"פ 1890/05

1.        בחודש אפריל 2001 היה המבקש מעורב בתאונת דרכים שבמהלכה פגע בילד, והוא הסתלק מהזירה מבלי להכניס את המשטרה לסוד העניין. בגין אירוע זה יוחסו לו עבירות אחדות, וביניהן נהיגה ברשלנות, סטייה מנתיב נסיעה, ונהיגה ללא רישיון וללא ביטוח.

           בחודש מאי 2002 היה המבקש מעורב בתאונה נוספת, כאשר סטה מנתיב נסיעתו, התנגש ברכב אחר, ושתיים מנוסעותיו של אותו רכב נפגעו. גם הפעם יוחסו למבקש עבירות של נהיגה ברשלנות ונהיגה ללא ביטוח, אליהן התווספו גם סטייה מנתיב נסיעה, ונהיגה בזמן פסילה.

2.        המבקש הודה בחודש נובמבר 2003 בעובדות המפלילות שיוחסו לו, ולאחר שהורשע נדחה הדיון לקבלתו של תסקיר מבחן.

           באותה עת התנהלו נגד המבקש הליכים נוספים בגין עבירות סמים, ובחודש ספטמבר 2003 הוא הועמד בפיקוח שרות המבחן לתקופה של שנתיים.

           במצב זה עתר המבקש, בתיקי התעבורה, שלא להחמיר עמו בדרך של גזירתו של עונש מאסר, כדי שלא לסכל את המאמצים שעשה במטרה להיגמל מהתמכרותו לסמים. המלצה ברוח זו הניח גם שרות המבחן על שולחנו של בית משפט קמא בחודש פברואר 2004, אולם בית המשפט החליט לדחות את הדיון כדי לעקוב אחר התקדמותו של התהליך הטיפולי. בעקבות כך הוגשו לבית המשפט מספר תסקירים, ולהלן תמציתם:

א.        בחודש מאי 2004 דווח כי כי לאחר הדיון הקודם בעניינו בבית המשפט, הפסיק המבקש להגיע לקבוצה הטיפולית, אף שהמשיך את הקשר עם היחידה לטיפול בנפגעי סמים בעיר מגוריו.

ב.        בחודש יולי 2004 הגיש שרות המבחן תסקיר נוסף בו נאמר כי אף שנראה כי המבקש אינו משתמש עוד בסמים, אולם "בפועל לא היה כל שינוי בדפוסי התנהגותו וחשיבתו ההתמכרותית". מהתסקיר עולה, שאת מקומה של ההתמכרויות לסמים תפסה התמכרות מסוג אחר - להימורים, וככל הנראה, גם לאלכוהול. לנוכח כל אלה הביע שרות המבחן ספק ביכולתו של המבקש להפיק תועלת מהקשר טיפולי.

ג.        בתסקיר מחודש ספטמבר 2004 הביע השרות את הדעה כי אף "שקיים קושי לחבר את [המבקש] לאחריותו לקורה עמו, יש חשש שמאסרו יגרום לנסיגה במצבו, ועל כן הובעה נכונות לבדוק אפשרות שהמבקש יבצע שרות לתועלת הציבור, אם בית המשפט יאות לבטל את ההרשעה.     

           בעקבות כל אלה החליט בית המשפט לתעבורה, בחודש אוקטובר 2004, שלא להפעיל עונש מאסר על-תנאי שעמד נגד המבקש, והורה על הארכת תוקפו. בית המשפט הוסיף וגזר למבקש קנס, פסילה למשך 8 חודשים, וחייב אותו להימצא  בפקוח שירות המבחן במשך שנתיים. כמו כן חויב המבקש לבצע שירות לתועלת הציבור.

3.        המשיבה, שלא השלימה עם גזר-דינה של הערכאה הראשונה, הביאה את השגותיה בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט מצא כי ניצב בפניו "עבריין תעבורה סדרתי" (ראו עמ' 4 לפסק-הדין), המסכן את הציבור באשר הוא אינו נמנע מנהיגה חרף קיומו של עונש פסילה, ואף שמעל לראשו מרחף עונש מאסר על-תנאי. בית המשפט לא התעלם ממה שנראה כניסיון של המבקש לשנות את אורחותיו, אולם הוסיף כי אין בכך כדי להעניק למבקש הגנה מפני ענישה. לאור השקפתו זו, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, וגזר למבקש 6 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשים על-תנאי. כמו כן, הופעל עונש מאסר מותנה בן 10 חודשים, חלקו במצטבר וחלקו בחופף כך שעל המבקש לשאת ב-10 חודשי מאסר.

           בא-כוח המבקש עותר למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הואיל ולהשקפתו הוא "מעלה סוגיות משפטיות ונורמטיביות כלליות חשובות" החורגות מעניינו של המבקש (ראו סעיף 2 לנימוקי הבקשה).

4.        לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, לא מצאתי כי הוכחה עילה לקיומו של ערעור בפני ערכאה נוספת.

           כידוע, הלכה היא ש"אין בטענות בדבר חומרת העונש כדי להצדיק דיון לפני בית המשפט העליון כערכאה שלישית. יוצאים מכלל זה מקרים נדירים וחריגים, שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית, או כאשר התערבות בית המשפט נדרשת למניעת עיוות דין" (רע"פ 4882/04 אבו ריזק נ' מדינת ישראל, טרם פורסם; רע"פ 4746/04 סויסה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם; רע"פ 5585/03 כנפו נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). אכן, שתי ערכאות קמא נחלקו בדעותיהן כיצד לנהוג במבקש, אולם גם קיומה של אותה מחלוקת אינו מהווה עילה למתן רשות ערעור (ראו רע"פ 28/00 כהן נ' מדינת ישראל, טרם פורסם; רע"פ 9901/04ויסאם ואכד נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). יתרה מכך, התנהגות המבקש לאורך השנים מצביעה עליו כמי שמתנהג כפורק-עול, שמוראו של החוק ממנו והלאה. הוא חטא וחזר וחטא בהתנהגות שהיה כרוך בה סיכון לציבור, ולפחות בשני התיקים עליהם הוא נקרא לתת את הדין הפעם, סיכון זה התממש על כל התוצאות הקשות שנלוו לו.

           אכן, נראה כי המבקש מנסה לשנות את אורחותיו, אולם תסקירי המבחן שהוכנו במהלך שנת 2004 אינם מלמדים על התנהגות עקבית, עד שגם שירות המבחן שוב אינו בטוח כי התהליך הטיפולי יוכתר בסופה של הדרך בהצלחה.

           לנוכח כל אלה לא ראיתי מקום למתן רשות ערעור, ולפיכך, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום א' בניסן תשס"ה (10.4.05), עד לשעה 11.00.

           ניתנה היום, כ"ד באדר ב' תשס"ה (4.4.2005).

                                                                                                    ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: